בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לרעיו. בפרקנו מובאים דברי בלדד לאיוב.
תוכחה לאיוב (א-ד)
בלדד פותח את דבריו בביקורת על טענות איוב: "עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר. מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם. טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ" (ב-ד).
גורל הרשע (ה-כא)
במרכז נאומו בלדד עוסק באחרית הרשע. בלדד נעזר בדימויים מגוונים כדי להביע עקרון דומה: הרשע יאבד. כך בתחילה משתמש בלדד בדימוי גורל הרשע לחושך: "אוֹר חָשַׁךְ בְּאׇהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ" (ו), ולאחר מכן הוא מתאר כיצד הרשע יפול בפח: "כִּי שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו וְעַל שְׂבָכָה יִתְהַלָּךְ" (ח). בלדד מתאר את הרעב שיפקוד את הרשע: "יְהִי רָעֵב אֹנוֹ וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ" (יב) וכן כיצד ביתו יחרב: "יִנָּתֵק מֵאׇהֳלוֹ מִבְטַחוֹ וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת" (יד). התיאור האחרון של גורל הרשע הוא הקשה מכולם, כרת: "זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ… לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו" (יז-יט), ולבסוף חותם בלדד את דבריו: "אַךְ אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל וְזֶה מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל" (כא).
כתיבה: נתנאל שפיגל