לאחר שהרֵעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. לאחר ההקדמה שבפרק הקודם, בפרקנו מובא המענה הראשון של אליהוא.
פתיחה (א-ז)
אליהוא קורא לאיוב לשמוע לו: "וְאוּלָם שְׁמַע נָא אִיּוֹב מִלָּי וְכׇל דְּבָרַי הַאֲזִינָה" (א). אליהוא מציג את חוכמתו והגינותו: "יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי" (ג-ד) ומציע לאיוב לא לפחד ממנו כפי שהוא מפחד מהאל: "הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא יִכְבָּד" (ז).
חזרה על טענות איוב ושלילתן (ח-יד)
אליהוא חוזר על עיקרי טענות איוב: "זַךְ אֲנִי בְּלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי וְלֹא עָוֺן לִי" (ט) ומיד קוטל את הטענות: "הֶן זֹאת לֹא צָדַקְתָּ אֶעֱנֶךָּ כִּי יִרְבֶּה אֱלוֹהַּ מֵאֱנוֹשׁ" (יב). בניגוד למחשבה של איוב, האל מדבר עם האדם, אך הוא לא יכול לשמוע אותו: "כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה" (יד).
שתי דרכים בהן ה' מדבר עם האדם (טו-ל)
מכאן מפרט אליהוא את שתי הדרכים שבהן ה' מדבר עם בני האדם. הדרך הראשונה היא דרך חלום: "בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם" (טו-טז). הדרך השנייה של האל להתגלות לאדם היא דרך מחלה. אליהוא מתאר תהליך של אדם שנתקף במחלה עד כמעט מוות, ואז מלאך יכול להצילו: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר" (כג-כד). בעקבות ההצלה, החולה יוכל להתפלל לה', להתוודות על חטאיו ולגלות שלא היה כדאי לחטוא: "יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי" (כז). אליהוא מסכם את שתי הדרכים ואומר: "הֶן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר. לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים" (כט-ל).
קריאה לאיוב להאזין (לא-לג)
שוב קורא אליהוא לאיוב להאזין לו: "הַקְשֵׁב אִיּוֹב שְׁמַע לִי הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר. אִם יֵשׁ מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי דַּבֵּר כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ. אִם אַיִן אַתָּה שְׁמַע לִי הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חׇכְמָה" (לא-לג).
כתיבה: נתנאל שפיגל