בפרקים האחרונים של הספר (ל"ח-מ"ב) ה' מתערב ומתגלה לאיוב מן הסערה. בפרקנו ה' מציג לאיוב את כוחו בבריאה ובשליטתו בטבע.
פתיחה (א-ג)
הפרק נפתח בכך שה' עונה לאיוב מהסערה: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר" (א) ושואל שאלה רטורית שרומזת על הנושא של דברי ה': "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת" (ב)
בריאת העולם (ד-יא)
בפסקה זו ה' מתאר את בריאת העולם ומדגיש שאיוב ובני האדם בכלל לא לקחו חלק בה: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיׇסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה" (ד), אלא רק הפמליה של מעלה: "בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים" (ז), ועל כן בני האדם לא יכולים להבין את מעשי ה'. בהמשך מתוארת עליונות האל על הים: "וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא… וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (ח-יא).
שליטת ה' בטבע (יב-לח)
פסקה זו מלאה בשאלות רטוריות בהן ה' פונה לאיוב. מטרת השאלות הרצופות היא להבהיר שה' מכיר ושולט בטבע ואילו איוב ובני האדם לא. הנושאים הנידונים בשאלות לא מאורגנים וחוזרים על עצמם לעיתים תכופות, ובעיקר שני נושאים. הנושא הראשון הוא השליטה באור ובגרמי השמיים: "הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ" (יב); "אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכׇּן אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ" (יט); "אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ" (כד). הנושא השני הוא השליטה בממטרים: "הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה" (כב); "מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת" (כהׂ); "הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ" (לד).
שליטת ה' בבעלי החיים (לט-מא)
פסקה זו נפתחת כאן אבל עיקרה בפרק הבא. כמו בפסקה הקודמת גם כאן ישנן שאלות רטוריות המבטאות את שליטת ה', והפעם בבעלי החיים: "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא" (לט); "מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל" (מא).
כתיבה: נתנאל שפיגל