בפרקים האחרונים של הספר (ל"ח-מ"ב) ה' מתערב ומתגלה לאיוב מן הסערה. בהמשך לפרק הקודם בפרקנו ה' מתאר את הלויתן.
האדם לא יכול לצוד את הלויתן (א-ד)
מי שינסה לצוד את הלויתן לא יצליח: "הֵן תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָל" (א), ואם כך גם אין איש שיוכל לעמוד בפני האל: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כׇּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא" (ג).
גוף הלויתן (ה-ט)
גופו של הלויתן מכוסה בקשקשים: "מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא" (ה). קשקשיו כל כך צמודים זה לזה עד שרוח לא יכולה לעבור ביניהם: "אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם" (ח), ושיניו מאיימות: "דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה" (ו).
נשימתו של הלויתן (י-יג)
כאשר הלויתן מתעטש, זורח אור: "עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר" (י), כאשר הוא נושם יוצאים מפיו ניצוצות של אש: "מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ" (יא) מנחיריו יוצא עשן: "מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן" (יב).
המשך תיאור גוף הלויתן (יד-יז)
ה' ממשיך לתאר את גופו של הלויתן, ובעיקר כיצד הוא יצוק וחזק: "מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל יִמּוֹט. לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית" (טו-טז) ואפילו אלים מפחדים מהלויתן: "מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ" (יז).
הלויתן חסין בפני מלחמה (יח-כא)
ה' מבהיר שהלויתן כל כך חזק שכל כלי מלחמה לא יכול לו: "מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה" (יח); "לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן" (כ-כא).
רושם הלויתן (כב-כו)
הלויתן משאיר אחריו ים רותח ושובל לבן ומבריק: "יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה" (כג-כד). והוא מביט מלמעלה על כל יצור גבוה: "אֵת כׇּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ" (כו).
כתיבה: נתנאל שפיגל