נאום יעקב (א-ז)
"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (א) יוסף מבין שאביו חולה ומגיע אליו עם שני בניו. יעקב 'מתחזק' ומספר ליוסף על התגלות ה' אליו בלוז ומצטט את ברכתו של ה'. לאחר מכן הוא אומר ליוסף ששני בניו שנולדו לו "לִי-הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי" (ה) ואילו "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (ו). בסוף דבריו מזכיר יעקב את מות רחל (על פשר אזכור זה ראו במאמרו של הרב אלחנן סמט).
הברכה למנשה ואפרים (ח-כב)
כעת שני הילדים של יוסף ניצבים מול יעקב והוא שואל את יוסף מי אלה. לאחר שמבין יעקב כי הם בני יוסף הוא מעוניין לברך אותם. יוסף מעמיד את הבכור מנשה בצד ימינו של יעקב ואת אפרים בצד שמאלו של יעקב, מכיוון שמנשה הוא הבכור. יעקב משכל את ידיו ומברך את נכדיו: "הָא-להים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָא-להים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (טו-טז). יוסף מנסה לתקן את שיכול הידיים של אביו אך יעקב מסביר לו שמעשה זה הוא מכוון: "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם" (יט). יעקב מסיים בברכת הארץ: "וְהָיָה אלהים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (כא-כב).