פרקנו כולל את פרשיית "שמע ישראל" – שמחייבת את העם להאמין בה' ולאהוב אותו, ושלוש פסקאות המסבירות את חשיבות שמירת המצוות.
פתיחה (א-ג)
משה שוב פותח באמירה "וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (א) אך לפני פירוט המצוות והחוקים הוא עוסק במצוות האמונה ובחשיבות של שמירת המצוות.
שמע ישראל (ד-ט)
כאן באה הפרשייה המוכרת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". משה מצווה את העם לאהוב את ה' ולזכור את הדברים שמשה מצווה אותם. יש לשנן את הדברים, לדבר ולעסוק בהם בכל עת, לכתוב אותם ולשמור במקומות קרובים, כמו פתח הבית, היד והראש.
אזהרה מפני שכחת ה' בעקבות ישיבה בארץ (י-טו)
בעקבות פסקת "שמע ישראל" והחובה לשמור ולזכור את הדברים, משה מתאר מצב שיתרחש בעתיד הרחוק, כאשר העם כבר ישב בארץ, יבנה בתים ויטע כרמים – ובשלב הזה ישכח את ה' ויעבוד אלהים אחרים. משה מזהיר את העם מפני שכחת ה' ועבודה לאלים אחרים "כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (טו).
יש לשמור את המצוות חרף התנהגות עם ישראל במדבר (טז-יט)
משה מזכיר את ההתנהגות של עם ישראל במדבר "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה" (טז). משה מכוון לאירוע שקרה במסה ומריבה המתואר בשמות י"ז, שם העם ניסה את ה': "...וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות י"ז, ז). משה מצווה את העם לשמור את המצוות "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ" (יח).
יש לשמור את המצוות בעקבות יציאת מצרים (כ-כה)
בפסקה השלישית משה מתאר מצב בו דור העתיד שואל את האבות על מצוות ה'. משה אומר שהאבות צריכים לספר לבניהם על הצלת ה' אותם ביציאת מצרים: "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ" (כג). המטרה של היציאה ממצרים והכניסה לארץ היא שמירת המצוות: "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" (כה).