הפרק נפתח באיסור הקרבת קרבן עם מום "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא" (א), ולאחר מכן עובר לנושאים שונים.
איש או אישה שעובדים עבודה זרה (ב-ה)
בפרק י"ג הובאו מקרים שונים של אנשים שמדיחים לעבוד עבודה זרה. בפסקה הזו התורה מביאה את הדין של איש או אישה יחידים שעובדים עבודה זרה. מכיוון שמדובר בהפרת ברית בוטה עם ה' – דינם מוות: "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ" (ה). בסוף הפסקה התורה מציינת שגזר דין מוות מבוצע רק על פי עדות של שני עדים או שלושה. אדם לא יומת רק על פי עדות של עד אחד.
בית הדין הגדול (ח-יג)
כמו בעצה של יתרו בספר שמות, שמערכת המשפט צריכה להתנהל בצורה היררכית, כאן התורה מזכירה את בית הדין הגדול שיושב במקום אשר יבחר ה'. יש לפנות אל בית המשפט הגדול רק אם "יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" (ח) – כלומר הערכאות המקומיים לא הצליחו לפתור את הבעיה. התורה מצווה לשמוע בקול השופטים: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (יא). האדם שמפר את החלטת השופט – דינו מוות.
פרשת המלך (יד-כ)
לאחר שהתורה דנה במוסד בית המשפט הגדול, בפסקה זו מובאים דיני מלך. במקרה שעם ישראל יהיה מעוניין במלך "כְּכָל הַגּוֹיִם" (יד) – התורה מאפשרת זאת, אך בכמה תנאים מגבילים. ראשית המלך צריך להיות ישראלי, ולא נוכרי והבחירה בו תהיה של ה' "מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (טו). בנוסף יש הגבלות מסוימות על המלך: אסור לו להרבות בסוסים, בנשים, בכסף וזהב. בנוסף לכך, חלה על המלך גם חובה לכתוב את "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר" (יח), ולקרוא בספר התורה כדי שהוא ישמור את מצוות התורה.