מלכות יהורם (א-ד)
לאחר מות יהושפט מלך בנו, יהורם. בניגוד לאביו, יהורם לא הלך בדרך ה'. המעשה הראשון המצויין בפרק הוא הריגת אחיו: "וַיַּהֲרֹג אֶת כׇּל אֶחָיו בֶּחָרֶב וְגַם מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל" (ד). הכתוב מייחס לו מעשים של מלכי ישראל, שבאו בעקבות הנישואין עם בת אחאב: "וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ אִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" (ו).
פשיעת אדום (ח-יא)
"בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ" (ח). יהורם ניסה להילחם בהם, אך על אף המכה שהכה בהם - אדום נותרו עצמאיים "וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא מִתַּחַת יָדוֹ כִּי עָזַב אֶת י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו" (י).
מכתב מאליהו (יב-טו)
בעקבות מעשיו, יהורם קיבל מכתב מאליהו הנביא המוכיח את התנהגותו "וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ" (יג), ומבשר לו עונש: "הִנֵּה י"י נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכׇל רְכוּשֶׁךָ" (יד).
פשיטת הפלשתים (טז-יז)
עוד לפני קיום ההבטחה של אליהו, ה' העיר את "רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים" (טז), והם שדדו את יהודה: "וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ וַיִּשְׁבּוּ אֵת כׇּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו" (יז).
אחרית יהורם (יח-כ)
כפי שהבטיח אליהו הנביא, ה' הביא על יהורם מגפה "לְאֵין מַרְפֵּא" (יח). לאחר תקופה שבה היה חולה, הוא מת מחוליו: "בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמׇלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָּה וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים" (כ).
כתיבה: נתנאל שפיגל