תחית המתים (א-ג)
הפרק ממשיך בנקודה שבה הסתיים הפרק הקודם. המלאך מתאר שהצרה שתהיה באחרית הימים תהיה גדולה מאוד: "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כׇּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר" (א). המלאך מתאר שהמתים יקומו לתחייה והם יוושעו מהצרה "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (ב), וכך גם הצדיקים. המלאך פונה באופן ישיר לדניאל ואומר לו: "סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת" (ד).
זמן הגאולה (ד-יד)
הפסקה האחרונה חותמת את הספר כולו, ולא רק את החזון האחרון. עיקרה של הפסקה הוא לגבי זמן הגאולה. דניאל מתאר שהוא רואה את איש לבוש הבדים ליד מי היאור מדבר, אך דניאל לא הבין: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה" (ח). האיש לבוש הבדים עונה: "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ" (ט), אך בכל זאת הוא מוסר לדניאל שני מספרים עמומים: "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים. אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה" (יא-יב), ומסכם: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (יג).
כתיבה: נתנאל שפיגל