תקציר ויקרא פרק י"ב

פרקנו עוסק בטומאת יולדת ובקרבן שעליה להביא לטהרתה.

דרך טומאה (א-ג)

בעקבות הלידה, האשה טמאה למשך שבעה ימים בלידת זכר. בלידת נקבה היא טמאה למשך שבועיים. אם מדובר בזכר, יש למול אותו ביום השמיני, כפי שהצטווה אברהם (בראשית י"ז).

ימי "דמי טהרה" (ד-ה)

לאחר שבעה ימים האישה יושבת שלושים ושלושה ימים (במקרה של לידת זכר) ושישים ושישה ימים (במקרה של נקבה). הכתוב לא מרחיב על האופי של ימי הטהרה האלה, אך הוא וודאי מחלק בין ימי הנידות (שבוע או שבועיים) לבין תקופה ארוכה של ימי הטהרה.

לאחר ימי הטהרה (ו-ח)

לאחר השלמת ימי הטהרה, האישה צריכה להביא למשכן כבש לעולה ובן יונה או תר לחטאת, ואם ידה אינה משגת, היא יכולה להביא גם לעולה בן יונה או תר, נוסף על החטאת. מדוע היולדת צריכה להביא חטאת? המפרשים הביאו אפשרויות שונות, ראו למשל בדברי המדרש. אולם, יתכן שקרבן החטאת איננו בא ככפרה על חטא אלא כחיטוי מטומאה.