תקציר ויקרא פרק כ"ג

פרקנו עוסק במועדים ובחגים סביב לוח השנה. הכתוב פותח בשבת, עובר לפסח וסוקר את החגים שבמהלך השנה עד לחג הסוכות. נשים לב שכל פסקה נפתחת בכותרת "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (א; ט; כג; כו; לג)

שבת ופסח (א-ג)

הכתוב בוחר לפתוח את פרשיית המועדים ביום השבת, שלכאורה בעיניים פשוטות לא נחשב ל"מועד" אלא ליום השביעי בשבוע. מיד לאחר אזכור יום השבת הכתוב עובר לחג הפסח: בארבעה עשר לחודש בין הערבים – חוגגים את הפסח, ובחמשה עשר לחודש, למשך שבעה ימים חוגגים את חג המצות (על הפער והכפילות בין חג הפסח לחג המצות בשיעורו של הרב ד"ר יואל בן נון).

קרבן העומר ו"שבועות" (ט-יד)

חגיגות הקציר נמשכות תקופה ארוכה. הנפת העומר "לִפְנֵי ה'" (יא) נעשית "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", וכפי שהסבירו חז"ל, לאחר הפסח. ביום ההנפה מקריבים כבש, מנחת סולת ולחם. לאחר ההנפה סופרים שבעה שבועות, חמישים ימים, שבסופם חוגגים את חג השבועות (ששמו לא נזכר כאן). באותו היום מביאים שני לחם, מנחת סולת, שבעה כבשים, פר, שני אילים, שעיר עזים לחטאת ושני כבשים לשלמים. בסוף הפסקה הכתוב מזכיר את החובה להשאיר מהקציר לעניים.

זכרון תרועה (כג-כה)

בחודש השביעי (ולפי שמות החודשים "הלועזיים" - תשרי, שמו מגיע ממסופוטמיה שם כונה החודש tašrītu מלשון התחלה) ביומו הראשון חוגגים את יום "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (כד). מלבד האיסור לעשות בו מלאכה, הכתוב לא מוסר פרטים נוספים אודות החג שבהמשך יהפוך לראש השנה העברי.

יום הכיפורים (כו-לב)

עשרה ימים לאחר יום זכרון תרועה חוגגים את יום הכיפורים: "יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (כח). אסור לעשות בו מלאכה ויש לענות בו את הנפש (=לצום). מי שעובר על אחד מאלה דינו כרת.

סוכות (לג-מג)

חג הסוכות נחגג ימים ספורים לאחר יום הכיפורים, וכמו חג המצות גם הוא נחגג למשך שבעה ימים, אך בשונה ממנו ביום השמיני ישנו יום עצרת. בסוף הפסקה הכתוב מביא את מצוות החג: ישיבה בסוכה ולקיחה של יבול הארץ ושמחה איתם לפני ה' (המונח ארבעת המינים לא נזכר כאן). הכתוב אף מוסיף נימוק היסטורי לישיבה בסוכות: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מג).

סיכום (מד)

אם כל פסקה נפתחה ב"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר" החתימה של הפרק היא בהעברה של משה את דברי ה' אל העם: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-מֹעֲדֵי ה' אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (מד).