פרקנו פותח את החלק השני של הספר, שעליו יש מחלוקת גדולה בקרב הפרשנות החדשה. בפרקים ט'-י"ד יש כמה שינויים מהחטיבה הקודמת של הספר, ואלו העיקריים: בניגוד לנבואות הקודמות, בנבואות הקרובות אין מסגרת כרונולגית, ואף קשה להבין את הרקע ההיסטורי של הנבואות; זכריה, זרובבל ויהושע – לא נזכרים בחטיבה זו; אין בפרקים הקרובים מראות ולא מלאך המסביר אותם. בעקבות שינויים אלו יש שלוש גישות כיצד להתייחס לפרקים אלו: חוקרים רבים נטו לומר שפרקים אלו מאוחרים לזכריה. לעומתם יש חוקרים שהקדימו את הנבואות לימי הבית הראשון, בעיקר בגלל אזכור אשור ומצרים, והניגוד בין יהודה ואפרים. גישה שלישית היא שיש לראות בפרקים אלו המשך של דברי זכריה, בסגנון שונה (כך טען זר־כבוד בפירושו לדעת מקרא). נדמה שקשה להכריע לעמדה מסוימת, מכיוון שלכל עמדה יש הוכחות מעטות ולא חד משמעיות. על כל פנים בתקצירי הפרקים הקרובים נדבוק בכתוב ובמה שעולה ממנו, כלומר לא נוכל להבין את הרקע ההיסטורי של הנבואה, מכיוון שהיא נתונה לפרשנות רחבה מדי.
העמים יפרעו (א-ח)
בפסקה זו הנביא מזכיר כמה ערים מרכזיות וגדולות כמו: חדרך (עיר בסביבות דמשק); דמשק; חמת; צר; צידון; אשקלון; עזה; עקרון; אשדוד. לצד כל ציון עיר הנביא מתאר בקצרה כיצד היא תפרע, כפי שעולה בהמשך, כחלק מגאולת ישראל. נדמה שהעקרון של הפסקה כולה הוא "כִּי לַה' עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (א).
המלך העתידי (ט-י)
בניגוד לעמים שיפרעו, ירושלים צריכה לשמוח: "גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת" (ט). עם בואו של המלך, יפסקו המלחמות ביהודה, באפרים ובכל העמים האחרים "וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ" (י).
הישועה (יא-יז)
בפסקה זו הנביא מתאר את חזרת יהודה ואפרים לארץ תוך מלחמת ה' נגד אויבי ישראל "כִּי־דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל־בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר. וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי ה' בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (יג-יד). הפסקה מסיימת בברכה "כִּי מַה־טּוּבוֹ וּמַה־יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת" (יז).