הצלת יהודה וירושלים ונפילת העמים (א-ט)
הנבואה נפתחת בכותרת מיוחדת: "מַשָּׂא דְבַר־ה' עַל־יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה' נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ־אָדָם בְּקִרְבּוֹ" (א), ואולי פתיחה זו היא פתיחה לנבואות שבפרקים י"ב-י"ד העוסקות בגאולה לעתיד לבוא ואחרית הימים. הנביא מתאר כיצד ירושלים תהיה "סַף־רַעַל לְכָל־הָעַמִּים" (ב) ו"אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל־הָעַמִּים" (ג). אמנם ירושלים תהיה במצור, אך האויבים שינסו לפגוע בירושלים – יפגעו בעצמם "אַכֶּה כָל־סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן וְעַל־בֵּית יְהוּדָה אֶפְקַח אֶת־עֵינַי וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן" (ד). לוחמי יהודה יביסו את אויביהם "בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת־אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאול אֶת־כָּל־הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם" (ו). ה' יציל לא רק את ירושלים, אלא את כל יהודה "לְמַעַן לֹא־תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית־דָּוִיד וְתִפְאֶרֶת יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם עַל־יְהוּדָה" (ז). הפסקה מסתיימת בהצהרה ברורה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם" (ט).
רוח חדשה ואבל כבד (י-יד)
כחלק מתהליך הגאולה, ה' יביא רוח חדשה "וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (י). בשונה מהרוח החדשה שבנבואות אחרות, כאן הרוח היא רוח תחנונים שתביא למספד גדול, מספד על החללים במלחמה "בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (יא).