ביעור העבודה הזרה ונביאי השקר (א-ו)
הנביא מתאר כיצד "ביום ההוא" ה' יכרית את העבודה הזרה מן הארץ "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת־שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן־הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן־הָאָרֶץ" (ב). כמו העבודה הזרה גם נביאי השקר יפסיקו את פעולתם "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ" (ד).
משל הרועה (ז-ט)
פסקה זו ממשיכה באופן עקרוני את משל הרועה שבפרק י"א, ויש מי שסובר שפסקה זו אכן צריכה להיקרא כהמשך הנבואה שם (כך דעת מקרא בפירושו). באופן כללי פסקה זו מתארת את חידוש הברית בין ה' והעם, אך איתה מגיעה פורענות, ורוב העם לא יזכו לחידוש הברית. לאחר שה' קרא לחרב לפגוע ברועה "הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן", ה' מתאר כיצד הוא "ישיב ידו" על ה"צוערים", ואין הכוונה לחמלה, כי אם לפורענות "וְהָיָה בְכָל־הָאָרֶץ נְאֻם־ה' פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ" (ח), כלומר ה' ידלל את האוכלוסייה, וישאיר רק שליש ממנה. את אותו השליש ה' יביא באש "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת־הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת־הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר ה' אֱלֹהָי" (ט).