תשובת ה' לתלונת הנביא (א-ה)
חבקוק מעיד על עצמו שהוא עומד על משמרתו ומצפה לדבר ה': "וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה־יְדַבֶּר־בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל־תּוֹכַחְתִּי" (א). ה' עונה לו "כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל־הַלֻּחוֹת" (ב). ה' מבהיר לנביא שיש צדק בעולם, אך יש להמתין בסבלנות להופעתו: "אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (ג).
שירי אבל ותוכחה על הכשדים (ו-כ)
קטע זה כולל חמש פסקות שיריות קצרות. כל אחת מהפסקות נפתחת במילה "הוי", ולועגת לכשדים או מוכיחה את התנהגותם הלא-מוסרית. יש לציין שבקטע כולו אין אזכור מפורש לכשדים.
הפסקה הראשונה (ו-ח) מדגישה את החמס של הכשדים: "כִּי־אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל־יֶתֶר עַמִּים מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ" (ח).
הפסקה השנייה (ט-יא) עוסקת ב"בצע רע", כלומר ממון לא כשר, שהכשדים החביאו בביתם, במחשבה שהכול יהיה בסדר. אך בסופו של דבר מעשה זה יפגע בהם "יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ קְצוֹת־עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ. כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (י-יא).
הפסקה השלישית (יב-יד) מזכירה את חטא הבנייה מתוך פגיעה באחרים "הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה". פסוקים יג-יד הם לא מעיקר הפסקה, אלא הם קטע נבואה העוסקת בגדלות ה' ובאפסות הגויים "וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ. יד כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (יג-יד).
הפסקה הרביעית (טו-יז) מביאה את משל השכרון: רשע המשקה את רעהו על מנת שיוכל להתכבד בקלונו כשהוא שיכור. מסוף הפסקה עולה שהכוונה היא לכשדים ולרעה שתבוא עליהם: "כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ" (טו).
הפסקה החמישית (יח-כ) שונה מהפסקות הקודמות, מכיוון שהיא נבואת תוכחה, ולא כוללת קינה או מחטאי הכשדים. בפסקה זו הנביא לועג לעובדי האלילים "מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים" (יח) ומדגיש את גדלות ה' לעומת האלילים: "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ" (כ).