בפרק הנביא מתמודד ומתפלמס עם נביאי ונביאות השקר.
נביאי השקר (א-טז)
הפסקה הראשונה מוקדשת לנביאי השקר. יחזקאל מאשים אותם שאילו הם היו רוצים למלא את התפקיד שלהם, הם היו צריכים להוכיח את היוצאים נגד ה'. לעומת זאת מה שעשו אותם נביאים הוא להבטיח הבטחות שווא שלא יתגשמו: "חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נְאֻם־ה' וַה' לֹא שְׁלָחָם וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר" (ו); "הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם" (י). יחזקאל מתאר את מעשיהם כ"מטייחים" - אנשים הטחים את הקיר בדבר שאיננו מחזק, ובעקבות מעשיהם הקיר רעוע, ועלול ליפול בכל רגע. בכך למעשה הם גורמים לנפילתו.
נביאות השקר (יז-כג)
בפסקה הזאת יוצא הנביא נגיד נביאות השקר "שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנוֹת עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן" (יז). גם כאן הנביא מבקר את הנביאות שמנבאות מטעם עצמן "בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב" (יט). הנביא מתאר כיצד ה' יציל את העם מנביאות השקר "וְקָרַעְתִּי אֶת־מִסְפְּחֹתֵיכֶם וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה... לָכֵן שָׁוְא לֹא תֶחֱזֶינָה וְקֶסֶם לֹא־תִקְסַמְנָה עוֹד וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי ה'" (כא-כג)