פרקים כ"ט-ל"ב כוללים קובץ נבואות על מצרים. בניגוד לשאר הנבואות על הגויים האחרות שבספר, הנבואות על מצרים כוללות תאריכים ברורים. כך נדמה שהנבואות מחזקות את הקריאה לא לאחד כוחות עם מצרים נגד בבל, מכיוון שמצרים תחרב. בפרקנו שתי נבואות על מצרים.
נבואה על חורבן מצרים (א-טז)
הנבואה נחלקת לשלוש פסקות ונפתחת בתאריך: עשר שנים לאחר גלות יהויכין, בי"ב בטבת, שנה בדיוק לאחר תחילת המצור על ירושלים. בפסקה הראשונה פרעה מתואר כתנין – תיאור שמשדר חוזק ועוצמה: "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (ג). הנבואה מתארת כיצד ה' יפגע בתנין: "תִּפּוֹל לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה" (ה). בפסקה השנייה יש נבואת פורענות על מצרים "וְהָיְתָה אֶרֶץ־מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי" (ט) ובפסקה השלישית מובאת שוב נבואת חורבן על מצרים, חורבן שימשך במשך ארבעים שנה: "כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת־מִצְרַיִם מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר־נָפֹצוּ שָׁמָּה" (יג) ולאחר מכן ה' ישיב את מצרים "וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת מִצְרַיִם" (יד).
מצרים תחת צור (יז-כא)
נבואה זו היא המאוחרת ביותר בספר יחזקאל "וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ", כלומר שש עשרה שנה לאחר חורבן הבית. הנביא מתאר כיצד מלך בבל עבד "עֲבֹדָה גְדוֹלָה אֶל־צֹר" (יח), כלומר: התאמץ מאד לכבוש את צור. הנביא לא אומר במפורש שבבל לא הצליחה לכבוש את צור, אך במציאות זה מה שהתרחש, והנביא אומר שבבל יצליחו בכיבוש של מצרים כתחליף לצור "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ" (יט). הנבואה נחתמת בנחמה לישראל: "בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן־פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (כא).