פרקנו ממשיך לעסוק במקדש ובמידותיו, וכאן מתאר יחזקאל את מבנה המקדש עצמו.
ההיכל (א-ב)
יחזקאל מתאר שהאיש שמלווה אותו מביאו להיכל, ומודד את האילים שניצבים בפתח ההיכל ואת רוחב הפתח שבין שני האילים.
קודש הקודשים (ג-ד)
הנביא מתאר שהאיש שמלווה אותו נכנס פנימה, אל קודש הקודשים. שוב האיש מודד את האיל שבפתח ואת רוחב הפתח ואומר ליחזקאל "זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (ד).
הצלעות (ה-ח)
פסקה זו דנה בצלעות שקשה לעמוד על טיבן, בעיקר משום שהנביא משתמש במונחים יחדאיים שמשמעותם אינה ברורה. לפי הפירוש המקובל מדובר בלשכות הבנויות משלוש קומות מסביב להיכל ולקודש הקודשים בשלושה כיוונים (צפון, דרום ומערב).
המונח (ט-יא)
קשה להבין מהו ה"מונח" שמזכיר הנביא בפסקה זאת. ייתכן שהכוונה למקום הפנוי בין הצלעות או אולי שטח סביב הצלעות. אחרים מפרשים שמדובר במשטח מרוצף שהיה המשך של ה"גובה". המונח לא היה מצד מערב אלא רק מצד צפון ודרום.
הגזרה והבניה (יב-טו)
בפסקה זו נזכרים הגזרה והבניה. יש שפירשו שהגזרה הוא שטח ריק ממערב למקדש. אחרים דווקא הבינו שהגזרה היא המקדש עצמו. בכל אופן הנביא לא מפרש בצורה ברורה על מה מדובר. בפסקה זו בא גם סיכום של מידות הבית: מאה אמה על מאה אמה.
כלים המצופים בלוחות עץ (טו-כא)
בפסקה זו מזכיר הנביא חלקים שהיו מצופים בלוחות עץ. בתחילה מזכיר הנביא את ה"הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב" (טז) על ציפוי העץ היו קישוטים של "כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין-כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב" (יח). לאחר מכן הנביא מתאר את המזבח הפנימי, אך לא מזכיר שהיה מצופה בזהב. האיש מורה ליחזקאל שזהו "הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" (כב). לבסוף מתוארות הדלתות להיכל ולקודש "וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַדְּלָתוֹת שְׁתַּיִם מוּסַבּוֹת דְּלָתוֹת שְׁתַּיִם לְדֶלֶת אֶחָת וּשְׁתֵּי דְלָתוֹת לָאַחֶרֶת" (כד) וגם הן מקושטות בכרובים ותמרים.