כמו בפרק ב', גם פרקנו ממשיך לעסוק בבגידת ישראל בה', אלא שכאן מובאים עניינים נוספים: היחס לממלכת ישראל, נבואת נחמה ווידוי של ישראל על חטאיהם.
בגידת ישראל בה' כאישה שבגדה בבעלה (א-ה)
הפסקה נפתחת בשאלה רטורית "הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?" (א) התשובה לשאלה זו היא כמובן שלילית: לא יתכן כדבר הזה. וההמשך הוא "וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם־ה'" - עם ישראל עושה את הדבר הבלתי אפשרי: לבגוד בה' ולשוב אליו. בהקשר הזה יש לתהות אם "שוב" הוא ציווי – כלומר: ה' דורש מישראל לשוב אליו, למרות שהם בגדו בו (רש"י) או תמיהה – כלומר ה' תוהה כיצד מבקשים ישראל לשוב אל ה' אחרי שהם בגדו בו? (שד"ל).
בגידת ישראל ויהודה (ו-יא)
פסקה זו פותחת בתיאור זמן "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ" (ו), ועוסקת בבגידת ישראל ויהודה. ממלכת ישראל וממלכת יהודה מתוארת כשתי אחיות. האחות הגדולה, ממלכת ישראל, חטאה וקיבלה את עונשה "וָאֵרֶא כִּי עַל־כָּל־אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ" (ח). על אף זאת, האחות יהודה לא למדה וגם היא חטאה "וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם־הִיא". הפסקה נחתמת באמירה הקשה שממלכת ישראל אשמה פחות מאחותה יהודה.
קריאה לתשובה ונבואת נחמה (יב-יח)
ה' מצווה את הנביא להעביר את הנבואה "צָפוֹנָה", לגולים, ולומר להם שה' "חָסִיד אֲנִי נְאֻם־ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" (יב). הנבואה קוראת לשומעים לחזור בתשובה, ובעקבות זאת ה' ישיב את הגולים חזרה לירושלים. ה' יקים מנהיגות חדשה, וירושלים תהיה מרכז רוחני לא רק לישראל, אלא גם לגויים. נבואת הנחמה נחתמת באחדות של ישראל ויהודה "בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם" (יח).
אכזבת ה' מישראל ווידוי ישראל על חטאיהם (יט-כה)
מיד לאחר נבואת הנחמה, הנביא חוזר אל המציאות והתסכול של ה' מיהודה "אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה'" (כ). לאחר תיאור האכזבה של ה' מהעם, מתואר ווידוי של העם על חטאיהם "נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ" (כה).