תקציר ירמיהו פרק ה'

בירושלים אין איש שעושה משפט ועל כן באה הפורענות (א-ט)

ה' קורא לשוטט בירושלים ולבדוק אם יש שם מישהו שעושה משפט, ואם יהיה אחד כזה – ה' יסלח לה. הנביא בתגובה משיב שה' מחמיר עם העם, ויש לבחון את העם לא בקרב ה"דלים", אלא בקרב ה"גדולים" – ההנהגה של העם, כך הנביא מקווה למצוא שהם כן "יָדְעוּ דֶּרֶךְ ה' מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם" (ה), אך מיד הנביא מגלה שגם ההנהגה חוטאת "אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו (=הדלים והגדולים) שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת" (ה). הפסקה ממשיכה מכאן לרשימת חטאים של העם שבסופה הכרזה של ה' "הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־ה' וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי" (ט).

התקווה של העם שלא תבוא הפורענות, ושברה (י-יט)

פסקה זו פותחת בקריאה לאויב לעלות לירושלים ולפרוע בה מכיוון שהעם חטאו "כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה" (יא). העם היו בטוחים שלא תבוא עליהם רעה, אך בבוא העת הם מבינים שטעו – האויב יכלה את העיר ויחריב כל מה שיראה מולו. ה' מכין תשובה מראש לשאלה של העם: "וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה ה' אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם" (יט).

עם סורר ומורה (כ-לא)

הפסקה נפתחת בקריאה לעם ישראל לשמוע לה' ולפחד ממנו בגלל גדולתו "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק־עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ" (כב). העם לא שומעים לדברי ה' ולכן הוא מכריז עליהם כעם סורר ומורה "וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ" (כג). מכאן ישנו פירוט של חטאי העם, בעיקר חטאים מוסריים והנהגה חוטאת. הפסקה מסתיימת בשאלה של ה' לשומעים – "וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ?" (לא).