גדולת ה' ואפסות האלילים (א-טז)
פסקה זו משלבת קטעי נבואה עם חלקים מזמוריים שעניינם אחד: להבהיר את גדולתו של ה' לעומת האלילים החלשים וחסרי ערך. הנביא קורא לעם לא ללמוד מדרכי הגויים "אֶל־דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ" מכיוון שמדובר בדרך של שקר. האלילים עשויים מחומרים פיזיים "בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק" (ד). בניגוד לכך ה' הוא "אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא־אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא־יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ" (י). באופן חריג, בנבואה זו משולב פסוק בארמית "כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי־שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן־תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה" (יא) – כזאת תאמרו להם: אלהים אשר לא עשו את השמיים ואת הארץ – יאבדו מן הארץ ומתחת השמים האלה". בניגוד לאלילים ה' "יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (טז).
הפורענות מהזווית של ה', הנביא והעם (יז-כה)
הנביא פונה לעם ואומר להם "אִסְפִּי מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ יֹשֶׁבֶת בַּמָּצוֹר" (יז). כנעתך היא סחורתך (כמו: סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי (=לסוחר) משלי ל"א, כד). הסיבה שבגינה העם צריכים לאסוף את סחורתם היא "כִּי־כֹה אָמַר ה' הִנְנִי קוֹלֵעַ אֶת־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ" (יח). בתגובה לכך העיר מקוננת: "אוֹי לִי עַל־שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ" (יט). הנביא עונה לירושלים ומסביר לה שהפורענות מגיעה "כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים וְאֶת־ה' לֹא דָרָשׁוּ עַל־כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ וְכָל־מַרְעִיתָם נָפוֹצָה" (כא).
בסוף הפרק הנביא או העם מתחננים לה' שהפורענות לא תהיה חזקה כל־כך, ושה' יפרע בכעסו מן הגויים ולא מעם ישראל: "יַסְּרֵנִי ה' אַךְ־בְּמִשְׁפָּט אַל־בְּאַפְּךָ פֶּן־תַּמְעִטֵנִי. שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ" (כד-כה).