פרק זה כולל קובץ נבואות על מלכי יהודה ומשולבות בו גם נבואת פורענות ונבואת תוכחה לירושלים ולתושביה.
דרישה לצדק ומשפט (א-ה)
הנביא פונה בפסקה הראשונה לכל מלכי יהודה: "הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה" בדרישה לעשות משפט וצדקה "עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל־תֹּנוּ אַל־תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ג). הנביא מזהיר שאם "לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־ה' כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה" (ה).
נבואת פורענות (ו-ט)
פסקה זו כוללת בעיקר תיאור פורענות: "וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל־הָאֵשׁ" (ז). הנביא מתאר כיצד לאחר החורבן הגויים יעברו בירושלים ויתהו "עַל־מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת" (ח) והתשובה היא "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם" (ט).
נבואה על "שלום בן יאשיהו" (י-יב)
בפסקה זו יש נבואה על שלום בן יאשיהו. מהידוע לנו מספר מלכים, לא היה מלך בשם "שלום". בספר דברי הימים נזכר ששלום היה בנו של יאשיהו: "וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם" (דברי הימים א ג', טו). ברשימה זו לא נזכר יהואחז, שמלך לאחר מות אביו. לפי הנבואה כאן ששלום מלך "תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו" מסתבר ששלום הוא יהואחז. ייתכן ששמו השתנה כשעלה לכס המלוכה כפי שקרה ליהויקים (שנקרא אליקים) ולצדקיהו (שנקרא מתניה). בנבואה זו מתואר ששלום גלה ובמקום הגלות שלו ימות. בספר מלכים מובא שפרעה נכה הגלה אותו למצרים ושם מת (מל"ב כ"ג, לד).
נבואה על יהויקים (יג-יט)
הנבואה על יהויקים היא מעין קינה שנפתחת ב"הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט" (יג). יהויקים מואשם בשחיתות שלטונית, בניגוד לאביו שפעל בצדק ובמשפט "כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ" (טו). הנביא מנבא עתיד רע ליהויקים. כשהוא ימות, אף לא אחד יספוד לו, כך שקבורתו תהיה: "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (יט)
נבואה על ירושלים ומצבה (כ-כג)
בפסקה זו ירושלים מתוארת במצב קשה. הנביא מתאר כיצד ירושלים לא שמעה עד עכשיו לדבר ה' ולכן כעת "כָּל־רֹעַיִךְ תִּרְעֶה־רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ" (כב). הנביא מבקש מירושלים לא להיות מופתעת בעת הפורענות, שהרי היא הגיעה בעקבות מעשיה.
נבואות על יהויכין (כד-ל)
פסקה זו כוללת שתי נבואות על יהויכין. בפסקה הראשונה (כד-כז) מובא שיהויכין יגלה לבבל, ושם הוא ימות. בפסקה השנייה (כח-ל) הנביא אף מוסיף שיהויכין יהיה "עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה" (ל).