שני הפרקים הקרובים כוללים אוסף נבואות פורענות על בבל. קשה לקבוע על גבולות הנבואות, ומאיזו תקופה כל אחת מהן.
מעבר לכך הנביא השתמש בתיאורי החורבן על בבל באותן מטבעות לשון של נבואות החורבן על ירושלים שבתחילת הספר, הנביא שילב תוך כדי תיאורי חורבן בבל דברי נחמה וגאולה לישראל.
הקריאה לחורבן בבל (א-י)
הנביא מתאר כיצד הגויים יגידו שבבל הוחרבה "כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן הוּא־יָשִׁית אֶת־אַרְצָהּ לְשַׁמָּה וְלֹא־יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה נָדוּ הָלָכוּ" (ג). באותם ימים יהודה וישראל "צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל־ה' בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ" (ה) ועל כן הנביא קורא להם לצאת מבבל "נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי־צֹאן" (ח).
תיאור חורבן בבל וגאולת ישראל (יא-ל)
הנביא מתאר כיצד האויב יעלה על בבל "עִרְכוּ עַל־בָּבֶל סָבִיב כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת יְדוּ אֵלֶיהָ אַל־תַּחְמְלוּ אֶל־חֵץ כִּי לַה' חָטָאָה" (יד), ושתושביה ינוסו לאור הפחד מהפורענות. הנביא מדגיש שהפורענות תבוא מאת ה' "פָּתַח ה' אֶת־אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת־כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי־מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים" (כה), ושהפורענות היא נקמת ה' בבבל. יחד עם הפורענות תהיה גאולה לישראל "וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם־ה' יְבֻקַּשׁ אֶת־עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת־חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר" (כ)
בבל לא תקום מחורבנה (לא-מו)
הנביא מתאר בצורה שירית כיצד החרב תפגע בכל דבר בבבל וכיצד בבל לא תתאושש מהחורבן "לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת־אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא־תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד־דּוֹר וָדֹר. כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה וְאֶת־שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם־ה' לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם " (לט-מ). האויב מתואר כאריה מאיים שיפגע בבבל "מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע" (מו).