פרקנו פותח סדרת נבואות על הגויים (י"ג-כ"ג). לפי הכותרת שבפרקנו - "מַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ" - הנבואה מוקדשת לבבל. פרשנים התלבטו בשאלה האם ישעיהו פונה לבבל (שהרי בזמנו בבל לא הייתה מעצמה גדולה) או לאשור, ואם הנבואה שלפנינו היא מתקופת ישעיהו.
הקריאה לפגוע בבבל (א-ה)
הנביא קורא לעמים ולממלכות לבוא ולפגוע בבבל. ללוחמים בבבל הנביא קורא "מְקֻדָּשָׁי" (ג). מי שיפקד על המלחמה הזאת הוא ה' בעצמו: "ה' צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה... ה' וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל־הָאָרֶץ"
יום ה' קרוב (ו-יג)
לאחר הקריאה הכללית לפגוע בבבל, בפסקה זאת הנביא מתאר בצורה ציורית מה יקרה ב"יום ה'": בהלה, פחד ואימה. בהקשר הזה יום ה' הוא הפורענות על בבל, וכאן הנביא חוזר על עקרון שכבר הופיע בתחילת הספר: "וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל" (יא). אחד החטאים של בבל הוא חטא הגאווה, וה' ידאג שבבל תושפל.
נפילת בבל (יד-כב)
לאחר התיאורים הציוריים על יום ה', בפסקה זאת הנביא מתאר בצורה מוחשית את מה שיקרה בבבל: חרב תעבור בבבל ולא תפסח גם על עוללים; בזיזת כסף וזהב; אונס נשים ועוד. בבל תהפוך להיות מקום חורבן לעולם: "לֹא־תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד־דּוֹר וָדוֹר" (כ).