תקציר ישעיהו פרק כ"ג

משא צֹר (א-יד)

צור הייתה עיר נמל בצפון ועיר הבירה של צידון (בתקופה ההיא). צור וצידון היו ערים פיניקיות, עשירות ושופעות, מכיוון שהם ישבו על חוף הים והייתה להן גישה נוחה למסחר. הנביא משתמש בדימויים מעולמם של אנשי צור - ים, מים ואניות. הנביא פותח את נבואתו בתיאור פורענות על צור "הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי־שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה־לָמוֹ" (א). הנביא מבהיר לצור שגזרת החורבן יצאה מאת ה': "מִי יָעַץ זֹאת עַל־צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ? ה' צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל־צְבִי לְהָקֵל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ" (ח). עם כל זה הנביא לא מזכיר חורבן טוטאלי על צור וצידון, אלא פגיעה במשאבי הערים. סנחריב, במסעו הגדול, כותב כך: "במסעי השלישי עליתי על ארץ חת, לֻלִ מלך צידון, אשר מורא הוא מלכותי המם אותו, ברח הרחק מעבר לים".

נבואת נחמה (או-יח)

לאחר שבעים שנה שבהם צור תהיה נשכחת, ה' יפקוד את צור "וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת־כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה" (יז). הצורים יכירו בה' ולכן הרווחים יהיו קדש לה': "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן" (יח). מבחינה היסטורית לא ידוע על תקומת צור, ולא ברור מדוע דווקא על צור ישנה נבואת תקומה, בניגוד לשאר העמים.