פרק זה יכול להיקרא כההמשך של הפרק הקודם ומציג את הצד השני של המטבע. אל מול הפורענות שתבוא על הגויים ועל אדום (ל"ד) עומדת הגאולה לעם ישראל (ל"ה). הנביא עומד על כמה תופעות שיתרחשו בעת הישועה.
פריחת המדבר (א-ב)
"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (א). כך הנביא פותח את תיאור הגאולה. המדבר שמייצג את השממה, יפרח. כבוד ה' יתגלה במדבר "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד־ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" (ב).
ריפוי מומים ועידוד הנושעים (ג-ה)
הנביא מתאר את חיזוק ידיהם של הנושעים "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ" (ג), מכיוון שה' נוקם ומושיע את עם ישראל. אז, אומר הנביא, עיני העיורים יפקחו ואזני החרשים יפתחו.
מים במדבר (ו-ז)
תופעה נוספת שתתרחש בעת הישועה היא נביעת מים במדבר "כִּי־נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ו).
דרך ישרה לשבים מהגלות (ח-י)
הפסקה האחרונה עוסקת בגאולה עצמה: הגולים יוכלו לשוב לירושלים בבטחון. הדרך לירושלים תהיה כ"מַסְלוּל" – דרך סלולה וישרה "לֹא־יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל־יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם", ובסופו של דבר: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (י).