תקציר מלכים ב פרק ז'

נבואת אלישע (א-ב)

שליח מלך ישראל מגיע אל אלישע (בפרק הקודם). אלישע מכריז כי המצור והרעב עומדים להיפסק: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה' כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן" (א). השליח לא מאמין לדבריו של אלישע והנביא מנבא לו עתיד לא מזהיר: "וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל" (ב).

המצורעים (ג-ד)

ארבעה מצורעים, שנמצאים באופן טבעי מחוץ למחנה חוששים לחייהם: "אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ" (ד). לכן הם בוחרים ללכת אל מחנה ארם, שם הם מגלים לתדהמתם מחנה ריק מאדם. הכתוב מסביר כי ה' תעתע באנשי ארם והם נסו מן המחנה. כעת כל מה שנותר לעשות הוא לבזוז את המחנה.

המצורעים מוסרים את המידע למלך (ט-יא)

המצורעים מבינים כי לא יכול להיות שמחנה ארם ברחו והם לא יעדכנו את מלך ישראל: "הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ" (ט).

אנשי המלך והעם יורדים למחנה ארם (יב-טז)

המלך שומע את דברי המצורעים אך הוא חושש שמדובר במלכודת של מלך ארם, ולכן הוא שולח משלחת קטנה ומצומצמת למחנה ארם, שמגלה שלא מדובר בתרמית ואכן אנשי ארם נטשו את המחנה. לאחר הבשורה המשמחת, העם יוצא אל המחנה הנטוש ובוזז את המזון שנמצא שם: "וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם" (טז).

קיום דברי אלישע (יז-כ)

לאחר כל אלה דברי אלישע מתחילת הפרק מתקיימים: "וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר ה'" (טז); שליח המלך רואה את המזון הרב אך מת ולא אוכל ממנו, בדיוק כפי שניבא אלישע: "וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱ-לֹהִים" (יז).