פתיחה (א-ז)
הספר נפתח בכותרת המייחסת את הספר לשלמה המלך: "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (א), ומכאן פסוקים הכוללים את מטרת הספר: "לָדַעַת חׇכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה… לָתֵת לִפְתָאיִם עׇרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה" (ב-ו), כאשר לבסוף מודגש שהחוכמה מושתתת על יראת ה': "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חׇכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ" (ז).
דברי אב לבנו (ח-יט)
הנאום נפתח באזהרה לשמוע את דברי הדובר: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (ח), שלאחריה מופיע הנושא המרכזי: אזהרה מלהתפתות ולחבור לחברת פושעים, העוסקים ברצח: "אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם" (יא) ובגניבה: "כׇּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל. גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ" (יג-יד). האב מורה לבנו שלא להצטרף לחבורת הפושעים: "בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם" (טו).
דברי החוכמה (כ-לג)
בחלק השלישי של הפרק מובאים דברי ה"חכמה": "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת?!" (כב) החכמה מוכיחה את הפְּתָיִם והלצים. אותם פְּתָיִם לא מעוניינים לשמוע את תוכחת החכמה: "וַתִּפְרְעוּ כׇל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם" (כה) ולכן היא מאיימת עליהם שיפגעו מכך: "בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה" (כז). עוד מבטיחה החכמה כי לא תתייחס אליהם בזמן הפורענות: "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (כח). בניגוד לפְּתָיִם, מי שישמע ל"חוכמה" יהיה בטוח: "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכׇּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (לג).
כתיבה: נתנאל שפיגל