בשלושה הפרקים הקרובים נקרא על חוקים ומצוות שונות שנתנו למשה בהר סיני.
דיני עבד ואמה (א-יא)
פרשת משפטים נפתחת בדיני עבד עברי. הכלל שהכתוב פותח בו ומסיים בו את דיני העבד הוא זמן העבדות. עקרונית עבד עברי יוצא לחופשי בשנה השביעית. אך אם העבד מעוניין להישאר עוד "אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" (ה) האדון מגיש אותו אל הדלת ורוצע את אוזנו וכך הוא נשאר עבדו לעולם. החוק הבא עוסק במכירת בת לאמה והחלק העקרוני של החוק הוא: האדון צריך לדאוג לצרכיה של האמה.
דיני נזיקין: אדם באדם (יב-כז)
בפסקה זו נמצאים דינים רבים הקשורים לאדם שגרם נזק לאדם אחר: הריגה במזיד, הריגה בשוגג, הכאת אב ואם, גניבת איש (חטיפה), פגיעה באישה הרה ובעוברה. הכתוב חוזר פעמיים על העקרון "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל" (כד). על הפער שבין הפשט והדרש ראו במאמר הקצר של הרב אליעזר מלמד.
דיני נזיקין: שור באדם, שור בשור (כח-לז)
בפסקה הזו מופיעים חוקים הנוגעים לנזקים של שור. הכתוב מחלק עקרונית בין שור תם (שלא נגח לפני כן) שבמקרה הזה הדין קל יותר לבין שור מועד ("נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם") שבו הדין חמור יותר. בין דיני שור שפגע באדם ודיני שור שפגע בשור. בנוסף, הכתוב מביא דינים הנוגעים לנזקי בור: פתיחת בור קיים, או יצירת בור חדש.