דיני גניבה (א-ג)
הדינים הנוגעים לגניבה התחילו בסוף הפרק הקודם "כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע-צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" (כ"א, לז). הפרק שלנו פותח במקרה, בו הנגנב מכה את הגנב. במקרה כזה "אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב" (מהי מחתרת? רש"י – בזמן הגניבה; רשב"ם – בלילה) אז "אֵין לוֹ דָּמִים" – כלומר: הנגנב שהכה את הגנב לא מואשם ברצח. אם הרוצח נתפס הוא צריך לשלם קנס ואם אין לו כסף הוא צריך להימכר לעבדות כדי לפצות את הנגנב.
נזקי "התפשטות" (ד-ה)
בפסקה זו מובאים שני דינים שלא קשורים מצד הנושא שלהם, אך דומים מצד הפעולה. הדין הראשון הוא שאדם ששלח את בהמתו לרעות בשדה והיא המשיכה ורעתה בשדה של אחר, הוא צריך לשלם על הנזק. הדין השני עוסק באדם שהבעיר אש שהתפשטה לשדות של אחרים – המבעיר צריך לשלם על הנזק. בשני המקרים מדובר על אדם שעשה פעולה (המותרת) בשטח שלו, שהתפשטה אל מקום אחר (והפכה לפעולה מזיקה).
דיני שומרים (ו-יד)
בפסקה זו מובאים דיני השומרים. בניגוד לפירוש המקובל, הכתוב עצמו לא מחלק בין שומר חינם לשומר שכר אלא בין שומר חפצים לשומר בעלי חיים (ועל כך ראו בסרטון הקצר של הרב אמנון בזק). הכתוב מביא דינים שונים הנוגעים לשומרים ולבסוף מביא גם את דין השואל, ששם הדין משתנה אם הנזק קרה בזמן ש"בְּעָלָיו עִמּוֹ" או לא.
דינים שונים (טו-כג)
בין דיני השומרים לדיני הלוואה מובאים בפסקה זו דינים שונים שטיב הקשר ביניהם לא ברור דיו. בין הדינים הנזכרים: מפתה, מכשפה לא תחיה, איסור שכיבה עם בהמה ודינים מוסריים הנוגעים לגר ליתום ולאלמנה, עם הבטחה של ה' שמי שיתעמר בהם ייענש "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" (כג).
דיני הלוואה (כד-כו)
בהמשך לדיני שומרים ושואלים, בפסקה זו מופיעים דיני הלוואה. התורה דורשת מהמלווה לא להיות "כְּנֹשֶׁה" (="לא תתבענו בחוזקה" רש"י). דרישה מוסרית נוספת של התורה היא שאם המלווה לוקח משכון מהלווה עליו לשים לב לא להשאיר אותו חסר כל "כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב" (כו).
דינים שונים (כז-ל)
הפסקה האחרונה שבפרק מכילה דינים שונים כמו איסור קללת אלהים ונשיא (האם מדובר במלך? מיהו הנשיא?), דיני בכור הבהמה והצאן ואיסור אכילת בשר טרפה.