תקציר תהילים פרק ע"ח

מזמור ע"ח הוא מזמור היסטוריוגרפי המתאר אירועים מהעבר. המזמור נפתח בכותרת: "מַשְׂכִּיל לְאָסָף" (א).

פתיחה (א-ח)

המשורר מזמין את השומעים לשמוע את דבריו - כיצד ניתן ללמוד לקח מאירועי העבר: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אׇזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם" (א-ב). כבר בהתחלה המשורר מציב את המסר המרכזי: "לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן… וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֺתָיו יִנְצֹרוּ.וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ" (ו-ח).

האירועים שמיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ (ט-נה)

הפסקה נפתחת בביקורת על בני אפרים ש"לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת" (י) ולא לגמרי ברור למה הכוונה. בהמשך המשורר מזכיר את יציאת מצרים "עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן" (יב); קריעת הים "בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד" (יג); ההובלה במדבר "וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכׇל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ"; האירוע במי מריבה "וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם" (טז) וכן "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ" (כ); נתינת המן "וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ" (כד) - ועל אף כל אלה, עם ישראל עדיין המשיכו לחטוא "בְּכׇל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו" (לב). 

לאחר סקירת האירועים במצרים ובמדבר, חוזר המשורר לתיאור מכות מצרים, והראשונה שבהן מכת דם: "וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן" (מד), אך ההמשך מזכיר את המכות בסדר אחר מהמוכר לנו. לאחר שה' הוציא את ישראל ממצרים הוא הביא אותם ארצה: "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קׇדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאׇהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (נד-נה).

החטאים בארץ ונפילת שילה (נו-סז)

למרות כל הטובות שעשה ה' עם ישראל, הם חטאו: "וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ" (נו), ועל כן ה' החליט לנטוש את משכן שילה ולהחריבו "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר" (ס-סא). בעקבות זאת ה' מאס בשבט אפרים: "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (סז).

הבחירה ביהודה ובירושלים (סח-עב)

במקום אפרים ה' בחר בשבט יהודה ובירושלים: "וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם" (סח-סט). דוד, המלך המייסד של השושלת אף הוא מוזכר כאן: "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן. מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ" (ע-עא). המזמור מסתיים בהנהגה הטובה של דוד: "וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם" (עב).

כתיבה: נתנאל שפיגל