מזמור זה יסודו במזמור חוכמה. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר לְאָסָף" (א)
פתיחה (א)
בפתיחת המזמור מתואר ש"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". כלומר ה' ניצב בעדה של "אלוהים" אחרים. ניתן להבין שהכוונה כאן לעדת שופטים או לעדת אלוהים אחרים, אלילים.
תוכחה ל"שופטים" (ב-ז)
בחלק המרכזי של המזמור באה תוכחה ל"אלוהים": "עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ?" (ב). המשורר קורא לאותם "אלוהים" לשפוט עני ויתום, ולהציל אותם מיד הרשעים: "שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ" (ג-ד). לאחר התוכחה המשורר עובר לדבר על ה"אלוהים": "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כׇּל מוֹסְדֵי אָרֶץ" (ה). עד עתה סבר ה' שה"אלוהים" הם באמת "אלוהים": "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (ו), אך הוא מכריז שהם ימותו כבני תמותה (אם הכוונה שמדובר באלוהים אחרים) או שימותו כאחד האדם, ללא דרגתם המיוחדת (אם הכוונה שמדובר בשופטים): "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (ז).
חתימה (ח)
המזמור נחתם בקריאה לה' שישפוט את הארץ: "קוּמָה אֱלֹהִים שׇׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכׇל הַגּוֹיִם" (ח).
כתיבה: נתנאל שפיגל