תקציר תהילים פרק פ"ז

מזמור זה יסודו במזמור שבח או הימנון לה' ולירושלים. המזמור נפתח בכותרת: "לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר" (א). 

שבח לירושלים (א-ג)

המזמור נפתח במילים "יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ" (א), ולא לגמרי ברור למה מתייחסת המילה "יסודותו". יתכן שהכוונה לירושלים, ואז הפסוק הראשון מציג את נושא המזמור, או שמא הכוונה לה', והפסוק הראשון נמשך אחרי הפסוק השני: "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב" (ב). ירושלים מתוארת כעיר שמדברים עליה דברי שבח: "נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים" (ג).

"ילידי ירושלים" (ד-ו)

המשורר מזכיר עמים רבים שבהם נולדו רבים "אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצֹר עִם כּוּשׁ זֶה יֻלַּד שָׁם", אך רק בירושלים, כל מי שגם מבקר בה יכול להתהדר ולומר שהוא כמו נולד בה "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ" (ה), וה' יכונן את העיר: "וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן". כהמשך למי שיחשב יליד העיר המשורר מעיד ש: "ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם" (ו).

חתימה (ז)

בסוף המזמור בא תיאור של העולים לירושלים, שרים ושמחים: "וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כׇּל מַעְיָנַי בָּךְ" (ז).

כתיבה: נתנאל שפיגל