תשובה מעומק החטא

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה" (כט) -

מדוע בני לוי מוסמכים לתפקיד בעבודת הקודש דווקא כעת לאחר הענשתם את החוטאים בעגל (כו-כח)? ומדוע מודגשת כאן נתינת הברכה על הלויים?

רבים מסבירים את מהות החטא כהחטאה - כח טוב בבסיסו שמנותב לכיוונים שגויים. כך מסביר הכוזרי (מאמר א' צ"ז) את חטא העגל:

"ולא היה העוון ההוא יציאה מכלל עבודת מוציאם ממצרים אך היה מרי לקצת מצוותיו, כי הוא יתברך הזהיר מן הצורות והם עשו צורה... אך היו חושבים שהם משתדלים בעבודה ועל כן באו אל אהרן לגלות מצפונם..."

כוונתם של עם ישראל לא הייתה רעה בבסיסה, אך הדרך שבה הם נקטו, והשימוש שלהם בפסל ומסכה לעבודת ה', הם שהיו בעייתים.

מנגד, כאשר בני לוי נענים לקריאת משה ובולמים את המשבר הם בעצם מתקנים חטא קנאות קדום - מעשה שמעון ולוי בשכם (בראשית ל"ד).

מסביר הרקאנטי (כז): "כבר ידעת כי הלוים באים מכח הגבורה, וזהו שתרגם אונקלוס מי לי"י אלי, מאן דחלייא די"י. והנה להם מוטל לעשות דין בעובדי עבודה זרה ".

במעשה זה מראים בני לוי שהיכולת שלהם לפעול ללא פחד מתוך גבורה וקנאה יכולה לשמש לעבודת ה' וששורשה הוא טוב.

עם תיקון החטא, הקללה שיעקב קיללם ("אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"; בראשית מ"ט, ז) מתהפכת לברכה, ובני לוי נבחרים להיות המוקדשים לעבודת הקב"ה.

מכיוון שבני לוי בלמו את המשבר והחלו בתהליך הכפרה, הרי שאך מתאים הוא שזה יהיה תפקידם לדורות.

דווקא בחטא העגל, החטא שנמשך לדורי דורות וכל חטא מחזיק מעט ממנו, נגלית לנו דרך בני לוי גם היכולת לשוב בתשובה ולתקן את חטאי העבר. להשתמש בתכונות שלנו כמקפצה למימוש הרצון האלוקי, גם אם כבר טעינו קודם לכן. יותר מכך, תשובתם של בני לוי מלמדת גם מעט סנגוריה על עם ישראל, בהראותה שגם בעומק החטא טמון כוח חיובי שמקורו ברצון להתקרבות לה'.

"ואמר ר' יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה..." (תלמוד בבלי, עבודה זרה ד ע"ב)

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער