39 - מספר מקודש

בפרק זה גיליתי שוב את רשימת פרטי המשכן (39), במקביל לרשימה הפותחת, בפרק ל"ה. המספר 39 נקבע במסורת חז"ל כמספר מקודש גם לאבות מלאכות האסורות בשבת. והנה התברר לי, שהרשימה כאן בפרק ל"ט מוסיפה 3 פרטים, וכנגדם גורעת 3 פרטים אחרים – כך הוּכַח, שהתורה בעצמה שומרת על המספר המקודש (ארבעים, כי ה-39 מסתעף לשניים). הסיבה לשינויים ברורה גם כן – הרשימה כאן כתובה לפי חומרים, "מזבח הזהב" (לח) במקום "מזבח הקטֹרת" (ל"ה, טו); "מזבח הנחֹשת" (לט) במקום "מזבח העֹלה" (ל"ה, טז). לכן, המכסה נרשם כאן פעמיים (לד), כי היה עשוי משני חומרים; גם כלים נוספו כאן. לעומת זאת, הבדים של השולחן ומזבח הזהב יכלו להיבלע, כי הם עשויים מאותם עצי שטים, כמו השולחן והמזבח.

ועתה סִפרוּ נא, הַשווּ לרשימת ל"ה, וגַלוּ מה נוסף, ומה נחסר  – "ויביאו את המשכן (1) אל משה, את האֹהל (2) ואת כל כליו (3), קרסיו (4) קרשיו (5) בריחָו (6) ועמֻדיו (7) ואדניו (8)... את בגדי השרד לשרת בקדש (39) (שהם) את בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת בגדי בניו לכַהֵן" (לג-מא) – זוהי "כל המלאכה" (מג).

כאשר תלמדו את רשימת 39 אבות מלאכות האסורות בשבת במשנה (שבת פרק ז, ב), ואת הסוגיות הנלוות, תזכרו שהרשימה מחויבת למספר המקודש, שנמצא במלאכת המשכן. ועדיין יש מקום לשאול – מדוע פירטו חז"ל כל כך את מלאכות הכנת הפת, הבגד והספר, ומדוע קיצרו כל כך במלאכות הבית, האש והמסחר?

באדיבות אתר 929