בתחילת המזמור מתוארת דמות של הצדיק כאדם בודד, שנמנע מקירבה לרשעים ועיסוקו היחיד הוא לימוד תורה. אולם, בהמשך מתגלה שהצדיק עסוק בעשיה חיובית ומחובר לצדיקים נוספים. נציע שמטרת המזמור הינה להוות הקדמה לספר תהילים - הזמנה לכל אדם באשר הוא לכתוב מזמורים דתיים מתוך דיאלוג עם התורה והקשבה לה ולא כמונולוג. לעומת מזמור א שעוסק בספר, מזמור ב עוסק במחבר - דוד מלך ישראל ומלמד על השיתוף שקיים בינו לבין ה'.