בפרק כ"ד מתאר יחזקאל את חורבנה הצפוי של ירושלים דרך משל הסיר. במשל הוא מתאר סיר שהזדהם בעומקו כאשר הנמשל הוא לשפיכות הדמים שמילאה את ירושלים. בהמשך, יחזקאל מקבל את הבשורה המרה על מותה של אשתו ומצטווה שלא לנהוג באבלות. לאחר שהעם מופתע ממעשיו, מבשר להם יחזקאל שהמקדש ייחרב ואף להם יהיה אסור להתאבל באותה העת. לבסוף, אנו רואים כי תמה תקופת האלם של יחזקאל ברגע שבו מגיע הפליט לבשר על החורבן. הקב"ה פותח את פיו של יחזקאל ותפקידו מקבל תפנית.