מדוע ירד אברהם למצרים?

מדוע ירד אברהם למצרים?

מייד בתחילת הפרשה, תיכף אחרי שהבטיח הקב"ה לאברהם את הארץ, התורה מעידה: "ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצריימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ". כאשר ירד למצרים, אברהם ביקש משרה לומר לפרעה שהיא אחותו, כדי שהמצרים לא יהרגוהו ויקחוה לאישה.

האם אברהם עשה כדין?

לדעת הרמב"ן, אברהם חטא חטא גדול בכך שלא בטח בה', ירד למצרים וציווה על שרה לשקר לפרעה: "ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו. והיה לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש בא-לוהים כוח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב - עוון אשר חטא, כי הא-לוהים ברעב יפדנו ממות". הרמב"ן ממשיך וקובע כי על חטא זה נגזר השעבוד על בני ישראל במצרים: "ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט - שמה הרשע והחטא".

ואכן, קיימות הקבלות רבות בין ירידת אברהם למצרים לבין שעבוד בני ישראל באותה ארץ:

כשם שאברהם ירד למצרים מפני הרעב - כך גם ירדו יעקב ובניו למצרים מפני הרעב; כשם שאברהם התענה במצרים (כשלקחו את אשתו) - כך גם התענו בני ישראל במצרים (כשהעבידו אותם בפרך); כשם שה' העניש את פרעה-של-אברהם ב"נגעים גדולים" - כך גם ה' הכה את פרעה-של-משה עשר מכות; וכשם שאברהם יצא ממצרים "כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב" - כך גם יצאו בני ישראל ממצרים עם "צאן ובקר, מקנה כבד מאוד". אין ספק, שהקבלה זו משתלבת היטב בדבריו הידועים של הרמב"ן על "מעשה אבות סימן לבנים": "אומר לך כלל, תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב. והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו: 'כל מה שאירע לאבות - סימן לבנים'" (רמב"ן י"ב, ו).

אמנם, מצד פשוטו של מקרא יש מקום להרהר על דברי הרמב"ן:

האמנם חטא אברהם בכך שירד למצרים? לפני הירידה למצרים, כאשר אברהם היה באלון-מורה, הבטיח לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". מעולם לא הובטח לאברהם (כפי ששרים היום) 'לך אתן את הארץ הזאת', אלא רק "לזרעך". ההבטחה האישית - "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" - הגיעה רק אחרי הירידה למצרים, אחרי החזרה לארץ ישראל ואחרי שאברהם נפרד מלוט. ואכן, לצד הבטחה זו היה גם ציווי: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה".

עד שנפרד אברהם מלוט - לא הובטחה לו הארץ, וממילא הוא גם לא היה רשאי להתהלך בארץ ולהתיישב בה. עדיין הוא חייב לנדוד, ועדיין הייתה רשות בידו לרדת מהארץ מפני הרעב. רק אחרי שהארץ הובטחה לו בלשון "לך ולזרעך" - היה עליו לבטוח בה' ולא לרדת מהארץ. ואכן, מאותו רגע - לא ירד אברהם מהארץ, ואף יצחק בנו לא ירד מהארץ בשנות הרעב. לפי פשוטו של מקרא, אם כן, נראה שיש מקום להשיב על תלונתו של הרמב"ן, ולקבוע כי לא חטא אברהם בירידתו למצרים מפני הרעב.