תיאורים רבים יכולים להיות לזמנים של מלחמה ואסונות אנושיים גדולים, אבל דומה שהתיאור הכי מחריד הוא תיאור אובדנה של החמלה. שעה שבה אב לא מפנה את מבטו אל בנו - היא שעה שאין קשה ממנה.
עזה ואשקלון צפויות לנחול מכה כפולה ומכופלת. פרעה וצבאו עתידים להכות אותם מכה נמרצת שלאחריה, בעוד פלשתים עסוקים במאמצי שיקום, נבוכדנצר ישטוף אותם כנהר הרסני.
אחד הביטויים הבולטים לאסון האדיר הזה הוא תיאור בלעדי של התנהגות הפלשתים - "לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים, מֵרִפְיוֹן יָדָיִם" (ג). ביאורם של הדברים הוא, חולשתם הגדולה של האבות להחזיק את ילדיהם בבריחה מהאויב שמובילה אותם לגרוע מכל - הימנעות מהפניית הפנים לעבר הילדים הרכים.
האב הפלשתי מוצא את עצמו נס על נפשו מבלי יכולת לאחוז את ילדו המדדה אחריו בבריחה משטף המים הנורא. אולם, חמורה מכך היא תגובתו של האב, הוא בוחר שלא להתבונן בפניו התמימות והתמהות של ילדו. סיבות רבות יכולות להיות למציאות כזו - בריחה מהמציאות, קשיחות לב בתנאי קטסטרופה או חולשה בלתי ניתנת לתיאור. לא משנה מה יכולה להיות הסיבה, הרי שיש כאן שינוי סדרי עולם - לא רק במציאות אלא גם בלבבות.
תיאורים רבים יכולים להיות לזמנים של מלחמה ואסונות אנושיים גדולים, אבל דומה שהתיאור הכי מחריד הוא תיאור אובדנה של החמלה. שעה שבה אב לא מפנה את מבטו אל בנו, שבה הילד הקטן זוכה לכתף ועורף, שבה הידיים חלשות מאחיזה אבהית נורמלית - היא שעה שאין קשה ממנה.
באדיבות אתר 929