אחת דיבר א-להים

מזמור ס"ב עוסק בענייני מוסר וחכמה. המזמור מתאר את הרשעים הבוגדים; המשורר מזכיר את ביטחונו בא-לוהים; הוא מזהיר את השומעים "אל תבטחו בעושק, ובגזל אל תהבלו..." (יא) ולבסוף אומר פסוק שהוא מפורסם מאוד, ועם כל פרסומו - סתום הוא ובלתי מובן.

לאחר ההכרזה שאין לבטוח בעושק, אומר המשורר:

"אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי, כי עוז לאלוהים.
ולך ה' חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (יב-יג).

הפירוש הפשוט של הפסוק מקשר אותו לעניין. הנושא הוא "אל תבטחו בעושק" (יא). וההמשך: "אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי" (יב). פירוש: מתוך דברי ה' אני מבין "שומע" שני דברים. ואלה הם: א. "כי עוז לאלוהים" (יב) ב. "ולך ה' חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (יג). לפי פירוש זה, לפנינו פסוק המתייחס לכוחו של הא-לוהים, ולעובדה שהוא גומל לאיש כמעשהו. את שני הדברים האלה למד המשורר מכלל דברי ה'.

פרסומו הגדול של הפסוק בא לו ממקום אחר, מִדרשת חז"ל הקושרת את הפסוק לעשרת הדברות, ולדרך נתינתם: "מפי הגבורה שמעום - שכתוב "אחת דבר אלוהים, שתים זו שמעתי" (תהילים ס"ב, יב)". ה' מסר את שתי הדברות הראשונות בבת אחת ואילו עם ישראל שמע את שתי הדברות הראשונות. 

נוסיף עכשיו פירוש שלישי לפסוק, המסביר אותו על רקע חדש לגמרי. פירוש זה נמצא גם הוא במכילתא - הלא היא מדרש התנאים לספר שמות. וכך נאמר שם:

""זכור" (שמות כ', ח) ו"שמור" (דברים ה', יב) - שניהם נאמרו בדיבור אחד... "ערוות אשת אחיך" (ויקרא י"ח, טז), ו"יבמה יבוא עליה" (דברים כ"ה, ה), שניהם נאמרו בדיבור אחד. "לא תלבש שעטנז" (דברים כ"ב, יא) ו"גדילים תעשה לך" (שם, יב) שניהם נאמרו בדיבור אחד. מה שאי אפשר לאדם לומר כן. שנאמר "אחת דיבר אלוהים, שתים זו שמעתי" (תהילים ס"ב, יב)" (מכילתא שמות כ ז)

מדרש הלכה זה מפרש את הפסוק שלנו כמתייחס לאותם מקומות במקרא שבהם יש סתירה בין שתי הלכות או פסוקים. הדוגמה הראשונה מפורסמת: בדברות הראשונות, של ספר שמות, כתוב "זכור את יום השבת", ואילו בדברות השניות, שבספר דברים, כתוב "שמור את יום השבת". במקום אחד כתוב שאסור לאדם להתחתן עם אשת אחיו! ואילו במקום אחר כתוב שאם מת האיש בלי בנים, יבמה, הלא הוא גיס האישה, אחי בעלה שמת, חייב להתחתן אתה. פסוק אחד אוסר ללבוש שעטנז, ופסוק אחר קובע כי מותר שיהיה שעטנז בציצית. דוגמאות של סתירה בין פסוקים מביא המכילתא, ואומר: "אחת דיבר אלוהים, שתים זו שמעתי".

פירוש: כאשר יש במקרא שני פסוקים הסותרים זה את זה, מוצאם אחד. אחת דיבר א-לוהים. כל פסוק מתייחס לעניין אחר, לתנאים מיוחדים. הפסוקים הסותרים ניתנו בבת אחת. אחת דיבר א-לוהים, ואנו שומעים שני דברים. הסבר זה של הפסוק מפרש אותו כהסבר כללי לכל הסתירות שבתורה. "אחת דיבר אלוהים".

(כך למשל משתמש בפסוק הרב משה ליכטנשטיין במאמרו על שיטת הבחינות)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת