נשווה בין שכרותו של נח לחטא אדם הראשון ומתוך כך נראה מה מלמדנו סיפור זה על העולם החדש שנברא לאחר המבול.
פרשת שכרותו של נח, שנראית במבט ראשון כספיח שולי לסיפור המבול, מלמדת אותנו על ההבדל המהותי בין בריאת העולם הראשונה ובין הבריאה השנייה, לאחר המבול. מיד בתום הבריאה הראשונה אנו עדים לחטאו של האדם, ובדומה לכך, עדים אנו לחטאו של נח מיד בתום הבריאה השנייה.
נח, איש האדמה, חווה בריאה חדשה, ומחקה את אדם הראשון בניסיון לחזור לגן עדן. הוא נוטע כרם ושותה מפרי כרמו.
אכילת אדם הראשון הקנתה לו את הדעת ואת יכולת ההבחנה בין טוב לרע, ואילו השתייה גורמת לנח לאבד את דעתו ואת יכולת ההבחנה בין טוב לרע.
בניגוד לאדם, שממהר לכסות את ערוותו, הרי שנח, שמאבד את יכולת ההבחנה, מתגלה ערום באוהלו.
החזרה לגן עדן שקודם החטא הושלמה. נח החזיר לכאורה את גלגלי ההיסטוריה אחורנית לימי אדם הראשון בעת היותו בגן עדן קודם לחטאו.
והנה חם, שרואה את אביו הערום, מתפעל מהחזרה ל"גן עדן", וממהר לבשר על כך לאחיו. בניגוד לאחיהם הקטן, מבינים שם ויפת שחזרה זו איננה התקדמות, אלא נסיגה והידרדרות מסוכנת. שם ויפת מבינים שהעולם החדש, בניגוד למה שהיה בעולם הקדום, הותאם לאדם היודע להבחין בין טוב לרע. מה שהיה קודם טבעי וחיובי, הופך בעולם החדש להיות מגונה ובלתי מקובל לחלוטין. הם מבינים שבעולם החדש אין מקום לגילוי הערווה, ויש לכסותה בדיוק כפי שעשה הקב"ה מיד לאחר חטא האדם בגן עדן.
נח, שמבין את השינוי, יודע את אשר עשה לו בנו הקטן. הוא מבין שבעולם החדש גילוי הערווה ראוי לגינוי והוא מקלל את בנו בקללה המזכירה את קללת האדם הראשון על ידי ה', אלא שהפעם על מעשה הפוך – אדם גרם לקניית יכולת ההבחנה בין טוב ורע ולכיסוי הערווה, ואילו חם רצה באיבוד יכולת ההבחנה בין טוב לרע ובגילויה מחדש של הערווה.
מה שהיה אידאל בעולם הקודם כיום מקולל. בעולמו של נח נברא האדם כשהוא לבוש, ועל ידי כך למד האדם להכיר שראית הערווה בעולם זה הינה מעשה שלילי, מעשה שהביא בעבר את המבול ועל כן יש להזירו ולהרחיקו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון