השורה הראשונה של הפיוט "אם חכם לבך" לקוחה (בשינוים קלים מאד) מן הפסוק "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" (טו). הרעיון המרכזי של הפיוט מתאים לרוחו של ספר משלי: הפיוט מברך את החתן בחכמה, וקורא לו ללכת בדרכי אבותיו, בדרך ה'.
אִם חָכָם לִבְּךָ בְּנִי יִשְׂמַח לִבִּי אָז גַּם אָנִי
קַח אֲמָרַי אִתְּךָ בְּנִי שְׁמֹר וֶאֱמֹר הִנֵּנִי
בִּרְכוֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ בִּרְכַּת אַבְרָהָם וְיִצְחָק
עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ יִקָּרֵא זֶרַע בְּיִצְחָק
רְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ יִהְיוּ סְבִיב שֻׁלְחָנֶךָ
יִשְׁלַח מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ נִצָּב עַל יַד יְמִינֶךָ
הַחָכְמָה וְגַם הַמַּדָּע נְתוּנִים לְךָ כְּדַרְדַּע
אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ דַּע כִּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע
מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא כִּי מוֹצְאִי חַיִּים מָצָא
כְּפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ רַב תְּבוּנָה גְּדוֹל עֵצָה
חִזְקוּ אִמְצוּ חָתָן כַּלָּה פְּרוּ וּרְבוּ לָעַד סֶלָה
וְלִי תִּהְיוּ עַם סְגֻלָּה עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל סֶלָה
פיוט במסורת יהודי חאלב, שמחברו הוא ר' אברהם ענתבי. השיר מושר בשמחת החתונה, והמשורר פונה בו אל החתן ומברך אותו בשפע ברכות - שהמרכזית בהן היא החכמה - חכמת השכל והלב, החכמה להמשיך ללכת בדרכי האב, החכמה להיות נכון לדבר ד', החכמה לדעת את האל - ומתוך כך יתברכו החתן והכלה ויזכו לחיים של צמיחה ופריחה, לצאצאים שימשיכו ללכת בדרכי אבותם ולשמירה והגנה מכל רע.
באדיבות אתר "הזמנה לפיוט"