אמון מלא

בפסוקים ה-ח מתוארת ההצלחה המובטחת לבוטח בה' והכשלון האורב למי ששם בשר זרועו. אולם, יש להוסיף הבהרה מסוימת לדברים.

כחלק ממדיניות השגחתו, הקב"ה אכן יגמול טוב למי שבוטח בו ויערער את אלה הבוטחים בבשר ודם, וזוהי ההבטחה הניתנת על ידו בפסוקים הללו. אולם, אין זה הבסיס לבטחונו של האדם בקב"ה.

מידת הביטחון המצופה מן האדם היא האמון בקב"ה כחלק ממערכת היחסים שביניהם ולא הציפייה לקבלת שכר. לכן, היא קיימת בעתות משבר כבעתות שמחה, ומשמעותה היא דווקא בשימוש שירמיהו עושה בה בעת צרה. הקב"ה, מבחינתו, מבטיח שכר לבוטח בו. שנית, גם מצד האדם, מערכת יחסים טובה של אמון וביטחון בקב"ה אמורה להוליד גמול טוב וציפייה לישועה, אך זה איננו מפני שזהו מהות הביטחון אלא תוצר לוואי ממנו.

במידה ויש קרבה בין האדם למקום, אזי אם אין שיקולים אחרים, הקב"ה ירצה לעשות טוב לאדם, מפאת הקרבה שביניהם. לכן, הביטחון מוליד ציפייה לישועה אלא שזה מותנה בהעדר שיקולים אחרים של ההשגחה. ברגע שקיימים שיקולים אחרים, הם יכולים לגרום לקב"ה שלא להיטיב עם העם.

משל למה הדבר דומה, ליחסי הורים-ילדים. בהיעדר שיקולים חינוכיים מונעים, ההורה ירצה להיטיב עם ילדו ולתת לו מתנות וממתקים ובכך ימצא ביטוי לאהבתו. ואולם, שיקולים משיקולים שונים נכנסים לעתים קרובות לתמונה ומביאים את ההורה להחליט שלא לצ'פר את הילד. אין זה מעיד על חוסר אהבה אלא על מציאות מורכבת יותר מבחינת עולמו של הילד והתנהלותו של ההורה כלפיו. ילד בוגר ונבון, עדיין ייתן אמון בהוריו גם כאשר אין הם מספקים את מאווייו. כך הדבר ביחסו של האדם למקום.

בשולי הדברים, גם כדאי להעיר שהנביא ממשיל את הבוטח לעץ מלבלב, ומן הראוי לזכור שהעץ ניטע לטווח הארוך ואיננו נועד לתוצאות מיידיות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון