שתי בריתות כרתו ישראל עם ה'. האחת בסיני שסיכומה מופיע בפרשת בחוקותי והשניה בערבות מואב המוזכרת בפרשתנו. הבחנה מהותית קיימת בין שתי הבריתות. בעוד שהמוקד של ברית סיני הוא השראת השכינה הרי שהמוקד של ברית ערבות מואב הוא בחירת עם ישראל ועליונותו על העמים.
אם נשווה את האמור בשתי הבריתות, נגלה הבדל משמעותי בין שתיהן. ברית סיני עומדת על האידיאה של השראת השכינה: אם תתקיים הברית, ישכון ה' בתוך המחנה. ברית ערבות מואב, לעומתה, עומדת על הרעיון של בחירת ישראל ועליונותו על העמים.
ואכן, בברית סיני (שסיכומה מובא בויקרא כ"ו) לא נזכר כלל בין ההבטחות הרעיון של בחירת ישראל ועליונותו על העמים. מנגד, בברית ערבות מואב לא נזכר כלל הרעיון של השראת השכינה. ארץ ישראל מתוארת בברית ערבות מואב במילים "בארץ אשר ה' א-לוהיך נותן לך" (דברים כ"ח, ח), ואילו בברית סיני היא מתוארת כארץ שה' שוכן בה.
הבדל ניכר זה בין שתי הבריתות בא לידי ביטוי גם בקללות. הקללה היא הצד האחר של הברית - מה נפסיד אם חס ושלום לא נקיים אותה. בספר ויקרא המרכיב מרכזי של הפורענות הוא חורבן המקדשים. ייתכן שהכוונה למקדשי עבודה זרה בלבד, אולם נראה שהפסוקים מכוונים גם למקדשי ה'. גולת הכותרת של הפורענות והחורבן היא הקללה "ולא אריח בריח ניחוחכם" (ויקרא כ"ו, לא), ולאחריה מתוארת כבר הגלות.
לעומת זאת, בספר דברים עוסקים במעמדו של עם ישראל: עבדות ישראל לגויים; השפע שאינו רק חסר, אלא זרים נהנים ממנו; הגר שעולה מעלה מעלה בניגוד לאמור בברכה "והיית רק למעלה" (דברים כ"ח, יג) - כל אלה מדגישים את נפילתו של ישראל בין העמים. במיוחד מדגיש זאת אקורד הסיום הקשה של הקללה: ה' ישיב אותנו מצרים, ובכך כאילו יבטל רטרואקטיבית את בחירת ישראל, המושתתת כולה על יציאת מצרים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון