כל אדם הנמצא במצוקה ובצרה כלשהי עלול להיגרר למצב שבו הוא מתגעגע למצבו הטוב הקודם, או מתלונן על ההווה ומרחם על עצמו. מזמור מ"ב-מ"ג מלמדנו שהפתרון למצוקות ולצרות הוא אחד: פנייה ותפילה לה'.
מזמור מ"ב-מ"ג הוא מזמור אחד, העוסק בנושא תחנוני המשורר בגלות. המזמור מתאר את מערכת היחסים האפשרית בין המשורר ובין א-לוהיו במצב של מצוקה, ומציג שלוש דרכים שונות להתמודדות עם הצרות והמצוקות בגלות:
הדרך הראשונה מתוארת בבית הראשון (מ"ב, ב-ה) - התמודדות בעזרת געגועים וזיכרון העבר.
הדרך השנייה מתוארת בבית השני (מ"ב, ז-יא) - התמודדות בעזרת תלונות על ההווה העגום.
הדרך השלישית מתוארת בבית השלישי (מ"ג, א-ד) - התמודדות בעזרת בקשת עזרה ותפילה לקב"ה.
בין בית לבית מופיע הפזמון החוזר: "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים" (מ"ב, ו, יב; מ"ג, ה).
הצירוף בין בתים המתארים דיאלוג חיצוני, בין המשורר לגורמים חיצוניים, ובין הפזמון החוזר המתאר דיאלוג פנימי, בתוך נפשו של האדם, מבטא את ההתפתחות בגישת המשורר לבעיות הגלות.
בעזרת הפזמון החוזר, המתאר דו-שיח בין המשורר לנפשו, מועבר המסר שהדרך השלישית עדיפה על שתי הדרכים הראשונות. בפזמון החוזר פונה המשורר שוב ושוב לנפשו, ואומר לה לא להשתוחח ולהמות, אלא "להוחיל" לה'. הלקח של מזמור זה הוא שהישועה מצרה לא תגיע מגעגועים, ולא מרחמים עצמיים ומתלונות, אלא מפנייה ומתפילה לה'.
ידועים דברי חז"ל: "ר' יודן בשם ר' יהודה אמר, כל שאמר דוד בספרו, כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו" (שוחר טוב, ראש מזמור יח). דומני שמזמור מ"ב-מ"ג מבטא בצורה יפה גם את האמירה לדורו של המשורר, לדור הגלות, אך גם את האמירה ל"כל העתים", לכל הזמנים. כל אדם הנמצא במצוקה ובצרה כלשהי עלול להיגרר למצב שבו הוא מתגעגע למצבו הטוב הקודם, או מתלונן על ההווה ומרחם על עצמו. מזמור מ"ב-מ"ג מלמדנו שהפתרון למצוקות ולצרות הוא אחד: פנייה ותפילה לה'.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת "מגדים" בהוצאת תבונות