השאיפה לרוח הקודש

"אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף ה' יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי" (ירמיהו מ"ה, ג)  

ברוך היה מכין את עצמו לנבואה ולא נחה עליו הרוח, ובעת כתב הנבואות על ספר היה לו צער כפול, באשר היה משרת את ירמיה רק לכתיבה, ולא חל עליו איזה הארה נבואיית כפי הראוי לאיש הרוח בעמדו לפני הנביא בעת יחול הנבואה עליו, ובשגם בהיותו כלי מסייע בהעלות דברי אלהים על ספר הלא יתנבא גם הוא, כמו שהיה בבני הנביאים ומעשה דשאול יוכיח, ועל זה אמר "יסף ה' יגון על מכאובי", כי ראה שכל שכן שלא יזכה לזה בעת אחרת, והנה "יגעתי באנחתי" על רוב ההכנות שעשה למצוא דבר אלהים, ובכל זאת "מנוחה לא מצאתי" שתנח עלי הרוח הקדש.

עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מאת דניאל שרשבסקי

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.