חוזרים להיות עַם ה'

"ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אלי" (טז).
בפסוק זה, המילה "עמי" חוזרת שלוש פעמים, ובכך היא מודגשת באופן מיוחד.
ביציאת מצרים ישראל הפכו לעמו של ה', אך לאחר חטא העגל הם הפסיקו להיקרא "עם ה'".
המלכתו של שאול על ידי שמואל, מהווה מעין סגירת מעגל עם יציאת מצרים. עם ישראל חוזר להיות עמו של הקב"ה בתקופתם של שמואל ושאול.
מדוע מתחדשת מלכותו של הקב"ה על עם ישראל, דווקא בתקופת שמואל? מה מיוחד בתקופה זו שמאפשרת את חזרת השראת השכינה? נראה, כי הדבר נעוץ באיושם של כל תפקידי המפתח בהנהגתו של העם, לראשונה מאז ימי משה ואהרון.
משה ואהרון מילאו בעצם ארבעה תפקידים שונים, אשר יחד משלימים את מכלול מערכת המנהיגות בעם ישראל: מלכות, כהונה, נבואה וחקיקה. משה רבינו, כפי שהדגישו חז"ל, משמש כמלך, בנוסף להיותו מחוקק בכך שהוא זה שמופקד על נתינת התורה לעם ישראל. הנבואה, כמובן, שייכת גם כן למשה. אהרון ממלא את המשבצת הרביעית – הכהונה. מצב זה, שבו כל הפונקציות המנהיגותיות בעם ישראל קיימות, לא התחדש עד לתקופתו של שמואל.
בתקופת שמואל, תפקידים אלו שבים להתקיים באופן מלא. שמואל עצמו משמש כנביא וכמחוקק. גם כתר כהונה ניתן לו, כפי שניתן להסיק מכך שהוא ישן בהיכל ה', מה שלא מתקבל על הדעת אלמלא הוא היה משמש בכהונה. את תפקיד המנהיגות נושא שמואל גם כן, אך ביתר שאת חוזרת המלוכה לעם ישראל, על ידי המלכתו של שאול למלך על ישראל. רק חזרת המלוכה, מאפשרת השראת שכינה בישראל, כפי שניתן גם ללמוד מהחובה למנות מלך לפני שבונים את בית המקדש.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא העוסק בתוצאות חטא העגל, באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון