חי, צומח, דומם

התורה מחלקת את הבריאה לימים ולמאמרות. היעדר החפיפה בין החלוקות ניכר ביום השלישי וביום השישי.

ניתן להבין שאם יש שני חלקים בבריאה שנבראו באותו יום, אבל הם נזקקו לשני מאמרות שונים, הרי שיש לומר שמבחינה אחת הם שייכים לאותו מדור, כי יש להם מהות דומה, אבל מבחינה אחרת הם שונים ונבדלים. 

א. הארץ ולצידה הצומח –

שניהם נבראו באותו יום, ביום השלישי, אבל בשני מאמרות; מכאן, שמבחינה אחת יש להם מעמד ומהות דומה, ומבחינה אחרת הם שונים ונפרדים.

לצומח יש מאמר נפרד, מפני שגם מבחינה אובייקטיבית (פיזיולוגית) וגם מבחינה פונקציונאלית הצומח שונה לגמרי מן הארץ הדוממת, שהרי הצומח אינו רק סביבת הקיום כמו הארץ, ורק המקום עליו חיים, אלא גם המזון.

אולם, הוא שייך לאותו יום, היום השלישי, מפני שמעמדו, למרות זאת - או אולי בגלל זאת - הוא בדיוק כשל הארץ: מכשיר לקיומם של החיים שייבראו ביום השישי, ותו לא.

ב. בעלי החיים ולצידם האדם –

גם הם נבראו באותו יום, ביום השישי, אבל בשני מאמרות.

הסיבה לשיתוף ביום היא שעצם היותם יצורים חיים מעניקה להם מעמד שווה. החי, לפי פרק א' של ספר בראשית, הוא תכלית בפני עצמה, ולכן הוא ראוי לכבוד, כלומר - לחיים ולהגנה. בעלי החיים לא נבראו לצורך האדם, שהרי אסור לאדם לאכול אותם (בשלב זה). כלומר: בני האדם ובעלי החיים יחדיו הם תכלית יצירת העולם.

אולם, מצד שני, האדם נועד לשלטון - "וכבשוה ורדו" (כח). ייעוד זה נובע מהיותו נברא ב"צלם אלוקים". תכונת השלטון, והייעוד הנובע ממנה, הם המשמעות העיקרית של הבריאה בצלם לפי פשוטי המקראות. זוהי כמובן מעלה מיוחדת ונבדלת של האדם, ומכאן הצורך ב'מאמר' נפרד.

מעלתו של האדם איננה הופכת את בעלי החיים לבעלי ערך 'מכשירי' בלבד, אבל היא קובעת את ההיררכיה הפנימית בתוך עולם החי, היררכיה של מנהיגים ומונהגים.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון