המקרא מספר לנו על השופטים הקטנים, למרות שאלו אינם מצילים את העם משעבוד כשאר השופטים, זאת מפני שמנהיגותם מייצגת את תקופות השקט, ומבהירה את חשיבות ההנהגה היציבה בעם ישראל.
חמישה שופטים "קטנים" מופיעים בספר שופטים: תולע בן פואה ויאיר הגלעדי בפרק י', אבצן, אילון ועבדון בפרק י"ב.
לשם מה סיפר המקרא על שופטים אלו? שאלה זו מתחדדת לאור העובדה שסיפורם של שופטים אלו כלל אינו תואם את המודל שהוצג בתחילת הספר: אין חטא של העם, ואף השופט אינו מציל את העם משיעבוד!
לפני שנציג את ההסברים השונים, נציין שהמאפיינים הייחודיים לשופטים אלו הם השימוש בשורש שפ"ט, ציון מדוייק (ולא בשנים 'עגולות') של שנות פעילותם, ציון מקום קבורתם, ותיאור קצרצר של עד שלושה פסוקים.
אפשרות אחת להסבר היא "תיאוריית הנדידה":
במבט-על נגלה כי בכל דור השופט הגיע משבט אחר. יתר על כן, השופטים מסודרים בסדר גיאוגרפי, בתנועת פרסה: מיהודה שבמרכז-דרום הארץ, לשבטי הצפון עד איזור הגלעד, ולבסוף איזור מישור החוף - מהצפון (אשר) עד למרכז (דן). הספר מזכיר את השופטים האלו כדי להשלים את הפאזל השבטי ואת התמונה הגיאוגרפית של השופטים. (על כך ניתן לקרוא גם בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון)
אפשרות שנייה להסבר היא "תיאוריית הרצף":
לטענת יאירה אמית, השופטים הקטנים אכן משתלבים במודל של הספר. בספר יש שבעה מחזורים של חטא-עונש-הצלה, והשופטים הקטנים מציינים את תקופות השקט שלאחר ההצלה. כך, לדוגמא, יש להסביר כי תקופת אבימלך הייתה עונש לישראל, תולע בן פואה הושיע את ישראל, וממנו החלה תקופת שקט של 45 שנה. לאחר מכן העם שקע שוב בחטא, נענש, ויפתח הושיעו. תקופת השקט לאחר מכן היתה ממושכת וכללה שלושה שופטים קטנים.
הסבר זה חושף מסר נוסף של הספר: אף לאחר כשלון המלכות הכפול, של גדעון ואבימלך, יש חשיבות גדולה לרצף שלטוני. הרצף השלטוני מונע את הידרדרות העם לחטא, ורק הפסקת הרצף מובילה לחטאי עם ישראל (לפני ימי יפתח ולפני ימי שמשון). אם כן, צדק איש ישראל כשביקש מלוכה - שהרי רצף שלטוני מונע את הידרדרות העם למצב שבו כל איש בישראל עושה הישר בעיניו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון