יפתח ממשיך להכות

אפרים היה שבט לוחם, ואנשיו לא יכלו לסבול את הרעיון שלא קראו להם למערכה. כך היה גם אצל גדעון (ח', א-ג), אולם גדעון ידע לפייסם ונתן להם מקום של כבוד בהכרעה הסופית של המלחמה, ואילו יפתח דיבר עימם קשות, ולא יכול היה להרגיעם. כך פרצה מלחמת אחים בתוך בני יוסף, בין אפרים למנשה. על 'כבוד'. ייתכן מאד שאנשי אפרים גם לא רצו לקבל הנהגת שופט מעבר הירדן מזרחה. את המחיר הכבד שילמו בני אפרים שהתגוררו בתוך נחלת מנשה המזרחית, וניסו להימלט כפליטים (ד-ה), עד שנשחטו על הירדן (כשנחשף מבטאם השונה).

חז"ל פירשו את קבורת יפתח "בערי גלעד" (ז), כעונש נורא על הטבח בבני אפרים, ואמרו שאיבריו של יפתח נשרו במקומות שונים, ובכל מקום נקבר חלק אחר ממנו (בראשית רבה פרשה ס, ג).

באיגרת למלך בני עמון, כתב יפתח משפט שאיש מאמין בה' כאדון עולם לא יכול להעלות על דעתו – "הֲלֹא את אשר יוֹרישךָ כְּמוֹש אלהיך אותו תירָש, ואת כל אשר הוריש ה' א-להינו מפנינו, אותו נירָש" (י"א, כד). נוסיף לזה את הקרבת בִּתוֹ, ואת מלחמת האחים עם הטבח על מעברות הירדן, וסיפור יפתח מוכיח את עומק הטמיעה הישראלית בתרבות המואבית-עמונית הסובבת.

המשך פעולתם הסדירה של השופטים 'הקטנים' – אִבצָן מבית-לחם (הגלילית, לדעתי), אֵילוֹן מזבולון, עַבדוֹן מִפִּרעָתוֹן (=מדרום לקדומים במערב שומרון) - יכול היה לכסות במעט על משבר ההנהגה כל עוד האיום החיצוני היה חלש. כאשר יתחזקו הפלשתים במערב ויתחילו לחדור גם להר, ובמקביל יחזור גם האיום העמוני במזרח, יתברר שהנהגת השופטים באמת כבר קרסה בזמן יפתח ומלחמת האחים.

באדיבות אתר 929